<h1>סמ"ג לאוין סימן רט"ו</h1>
<h2>דף כח.</h2>
שנינו שם (סנהדרין כ"ז ב') שכל הקרוב לו (באותה שעה) ונתרחק הרי זה כשר, וכן הלכה ואין הלכה כרבי יהודה שאומר שם (כ"ח ב') אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי חתנו (זה) קרוב לו. תניא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ח א') היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הרי זה פסול שכל שתחילתו או סופו בפסול פסול, לפיכך היה יודע בעדות כשהיה קטן והגדיל אין עדותו עדות (ע"פ רמב"ם עדות פי"ד הל' ב') ושנינו בפרק שני דכתובות (כ"ח א') שיש דברים מדבריהם שאדם נאמן להעיד בגודלו על מה שראה בקטנו נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של אחי מפני שקיום שטרות מדבריהם, זכור אני בפלונית שנשאת ונעשה לה מנהג בתולות הואיל ורוב נשים בתולות נשאות, ועד כאן היינו באין בשבת שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם (ע"פ הל' ג' שם ע"ש), אבל אם היה גוי או עבד שראה דברים אילו והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן (שם הל' ד').
